אותות

לקרוא את סימני הדרך של הנפש

כמה פעמים מצאתם את עצמם עוצרים ברחוב, שולפים את הטלפון או המצלמה, ומצלמים שלט? לא שלט הכוונה שגרתי אל כביש 6, אלא שלט רחוב חלוד, גרפיטי מתקלף על קיר מפוייח, או מודעה קרועה שהמילים שנותרו בה מרגישות כאילו נכתבו במיוחד עבורכם.ההרגל הזה, ללכוד שלטים בעין המצלמה, הוא לא סתם חיבה לאסתטיקה אורבנית. הוא מרדף מודע, או תת-מודע, אחר סימנים. 

בספרו האייקוני האלכימאי, פאולו קואלו כותב על ה"אותות", אותה שפה בלתי נראית של היקום שמכוונת אותנו אל הייעוד שלנו, " כשאתה רוצה משהו, היקום כולו נחלץ לעזרתך כדי שתשיג אותו" (קאולו. פ) סנטיאגו, רועה הצאן, לומד שהעולם מדבר אלינו כל הזמן, אבל כדי להבין אותו, אנחנו צריכים להתבונן ולהקשיב. 

השלטים שאנחנו פוגשים בחוץ הם לפעמים בדיוק זה: התגלמות פיזית של ה"אותות" הללו, שמחכים שנפענח אותם.

כאן נכנסת המצלמה (פוטותרפיה)

בצילום טיפולי, המצלמה היא לא רק כלי טכני, אלא שלוחה של הנפש. כשאנחנו משוטטים במרחב ומצלמים שלט מסוים, אנחנו עושים פעולה של ברירה מתוך אלפי גירויים. למה דווקא המילה הזו תפסה אותנו? למה דווקא הצירוף הזה? 

צילום שלטים הוא למעשה דיאלוג בין הפנים לחוץ. השלט הקיים במציאות האובייקטיבית הופך למראה של מצב רגשי סובייקטיבי. אם צילמתי שלט שעליו כתוב "אין כניסה", "עצור", או לחילופין "למכירה", המילה הזו הופכת לטקסט מטאפורי. המצלמה מאפשרת לנו לעצור את הרגע, לבודד את הסימן מההקשר המקורי שלו, ולשאול את עצמנו: מה השלט הזה מסמן בתוכי פנימה ברגע זה?

 "כדי להגיע אל האוצר, עליך ללכת בעקבות האותות. אלוהים רשם בעולם את המסלול שבו צריך כל אדם לצעוד. עליך רק לקרוא את האותות שהוא רשם בשבילך." (פאולו קואלו, האלכימאי)

בשירים נכנסים המון סימנים

הסימנים הללו, שנלכדו בעין המצלמה ועובדו בחומר, מחפשים בסופו של דבר את קולם. כאן נפגשים השלטים עם השירה. משוררים הם, במהותם, מפענחי אותות. הם לוקחים את רגעי היומיום השקופים והופכים אותם לנצח. שלט רחוב פשוט יכול להפוך לשורה פותחת של שיר. מילה בודדת שצולמה על קיר מתקלף יכולה להצית בית שלם על פרידה, על צמיחה או על כמיהה. השירה מעניקה לסימנים את המוזיקליות ואת העומק המטאפורי, והופכת את השלט החיצוני לציון דרך פנימי במפת הנפש.

אוֹתוֹת / אנט קצב

מִתּוֹךְ צִיּוּרֵי הַקִּיר 

מִבֵּין אוֹתִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל חָלוּד, 

הַדֶּרֶךְ אוֹמֶרֶת: אַתָּה לֹא אָבוּד. 

יֵשׁ סִימָן שֶׁמְּחַכֶּה רַק לְךָ, 

בִּקְצֵה הָרְחוֹב בֵּין הַשּׁוּרוֹת

 שָׁם עַל הַקִּיר

 יֵשׁ אוֹת שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְהַכִּיר 

זֹאת הָאֱמֶת שֶׁלְּךָ.

אז…(משימה)

בפעם הבאה שאתם יוצאים לרחוב או אל הטבע, קחו איתכם את המצלמה (גם בנייד) לא רק כדי לתעד יופי, אלא כדי לחפש אותות. חפשו את השלטים, את הרמזים, את האותיות שהסביבה משאירה לכם. תנו לפוטותרפיה לפתוח את השער, ולשירה לתת לזה מילים. כי כמו שלמד הילד בספר האלכימאי, העולם כולו הוא רק סימן אחד גדול, שמחכה שנלמד לקרוא בו את עצמנו.

מהו השלט האחרון שצילמתם, ואיזה אות הוא נשא עבורכם?