רגע בהתבוננות - חלק ב' . "הרס=יופי"
קחו דקה - באהבה
האם משהו שנהרס יכול להתקשר לנו עם יופי?https://youtu.be/EZ8RHI8K6xc?si=c4VUIwmUO8szSlaP
סיפור שקרה: לפני כמה שנים יצאתי עם קבוצה לטיול בעיר ירושלים. תוך כדי הטיול אנחנו עוצרים ואני מצלמת חלון שבור. חברה ניגשת ואומרת: מה את רואה שאני לא? למה בתמונה שלך זה נראה יפה? חייכתי ולא נתתי לה הסבר.
אז אחרי שחקרתי לעמוק את מה שהרגשתי והבנתי בתוכי, אני יכולה לספר לה.
היופי שבהרס: הרס נתפס לרוב כשלילי—סוף, חורבן, אובדן. אך בתוך החורבות טמון גם יופי מסוים, סוג של לידה מחדש, כמו עוף החול הקם מאפרו (הקעקוע שעל גבי). בתרבות, באומנות ובפסיכולוגיה, ההרס מהווה לא רק כוח של קץ אלא גם הזדמנות להתבוננות מחודשת, ליצירה ולצמיחה. אמנים רבים השתמשו בהרס ככלי יצירתי. הדאדאיסטים, למשל, ערערו על גבולות האומנות המסורתית באמצעות פירוק צורות והקשרים קיימים. הפסלים של אלברטו ג'קומטי, הדקים והשבורים לכאורה, משדרים עדינות רגשית דווקא מתוך השבר.
קארל יונג (הפסיכיאטר), למשל, דיבר על כך שלעתים יש צורך "להרוס" חלקים בזהותנו כדי לצמוח מחדש ולהתחבר לעצמנו האמיתי. תהליכי משבר נפשי, למרות היותם קשים, יכולים להוביל לתובנות עמוקות יותר ולצמיחה אישית.אפילו בתרפיה, ניתן לראות כיצד אנשים שמפרקים אמונות ישנות, דפוסי חשיבה מגבילים או זהויות כוזבות, מגלים חופש פנימי. כמו עיר שנהרסה ובמקומה נבנית עיר חדשה, כך גם בנפש – לעיתים יש צורך בנפילה כדי לעלות למעלה.
בשיר "Mad Girl’s Love Song" (שמופיע בקישור) של סילביה פלאת' מבטא את היופי שבשיגעון ובהתמוטטות הנפשית, ואת האפשרות למצוא קסם גם בהיעלמות ובאובדן. גם בצילום ניתן לראות את ההתייחסות ליופי שבהרס.
צלמים רבים מתעדים מבנים נטושים, מפעלים חרבים ורחובות עזובים. צילומים כאלה יוצרים תחושה של נוסטלגיה, סיפור של מה שהיה ואיננו. צלמים כמו רואן אפטון מתעדים מקומות שננטשו, תוך הדגשת היופי במרקמים הסדוקים, בצבעים הדוהים ובתחושת הזמן הקפוא. גם הרס בטבע יכול להיות מסקרן ומרגש בצילום.
אז...הרסו - צלמו- ובנו מחדש. שתפו ביופי שבהרס שאתם מצאתם בטבע , בסביבה או בחיים שלכם.
