רגע התבוננות - מים

קצת לפני שנכנס כיפור ויחד איתו חשבון הנפש בואו נדבר קצת על מים. גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה פסיכולוגית מים נתפסים כסמל לתת־מודע ולרגשות. רחצה או טבילה במים לא רק מנקה את הגוף אלא גם יוצרת תחושת התחדשות נפשית. אנשים רבים חווים שחרור, רוגע וניקיון פנימי לאחר שהייה בים, במקלחת או באמבטיה.

 לאו דזה, "טאו טה צ’ינג" (סין, המאה ה-6 לפנה"ס) כתב:
"הטוב ביותר הוא כמים.המיטיב לכל הדברים ואינו מתחרה.שוכן במקומות אשר בני אדם נרתעים מהם,ובכך קרוב הוא אל הדרך."
איך כל זה קשור לצילום מודע? 

המים באומנות ובנפש הם גשר בין החוץ לפנים, בין המוחשי לסמלי. כשהם מתועדים, מולחנים או נכתבים הם מאפשרים לנו להציף רגשות, לשחרר אותם, ולהתחבר מחדש לזרימה של החיים.
המים מלווים אותנו משחר ההיסטוריה כיסוד חיוני לקיום, כסמל מיתי וכחומר גלם ליצירה. בכל תחום אומנותי שאליו נפנה נגלה שהמים הם הרבה יותר מנוזל הם מראה לנפש, מקור השראה וגם שער לעולם פנימי של תהליכים רגשיים.
בצילום, המים מאפשרים משחק אינסופי: השתקפויות על פני האגם, טיפות גשם הנלכדות בעדשת המאקרו, או גלים סוערים בים הפתוח. הם משמשים כמראה נזילה ודינמית  לעיתים מטשטשת ולעיתים חדה. צלמים רבים מתארים את החוויה של צילום מים כמדיטטיבית תהליך שבו הזרימה הופכת לחלק מקצב הנשימה של הצלם עצמו.
בשירה, המים נושאים מטען סמלי רב: דמעות ככאב, נהר כזמן שחולף, ים כמרחב אינסופי או ככוח המאיים לשטוף. משוררים כמו יהודה עמיחי או לאה גולדברג השתמשו בדימויי מים כדי לתאר רגשות אנושיים עמוקים. געגוע, אהבה, אובדן ותשוקה.
גם במוסיקה, המים נוכחים: הם נשמעים בצלילי פכפוך עדינים או במקצבים סוערים שמדמים סערה בים. מלחינים קלאסיים כמו דביסי ("ים") וראבל ("דפניס וכלואה") נתנו למים ביטוי מוזיקלי קסום, בעוד שמוסיקאים עכשוויים משתמשים בסמפלינג של טיפות, גלים וגשם כדי ליצור אווירה ייחודית.
בפוטותרפיה, עבודה עם דימויי מים מאפשרת לנוגעים בתחום לחקור את זרימת החיים האישית שלהם. מים בתמונה עשויים לעורר זיכרונות, רגשות לא מודעים או שאלות על תנועה, חופש ושליטה. צילום של מים בין אם שקטים או סוערים, הופך לכלי טיפולי שמאפשר לשוחח על מצבי נפש פנימיים: האם אני מרגיש תקוע כמו בריכה עומדת, או אולי נסחף בזרם חזק מדי?
לכן, מהבחינה הפסיכולוגית, מים מסמלים את הלא מודע, את העומק הרגשי ואת המקום שבו מסתתרות חוויות וזיכרונות. יונג ראה במים אחד הארכיטיפים המרכזיים, סמל לעולם הפנימי ולעומק הלא ידוע. אנשים נמשכים אל מים משום שהם מייצגים גם טיהור והתחדשות, כפי שאנו יוצאים מהמים לאחר רחצה עם תחושה של התחלה חדשה.